בית גידול איכותי לכלבי אלסקן מלמוט: כלבי המזחלת שהפכו לכלבי משפחה מושלמים


היסטוריה 


במקור היה המלמוט כלב מזחלות, אך בזכות אופיו הייחודי ויכולתו לגלות רגשות ולבסס קשרי חברות אמיצים עם האדם, הוא נשאר עד היום חלק בלתי נפרד מחיינו ומשמש כלב לוויה מושלם.

האלסקן מלמוט שייך לקבוצה 5 - שפיץ וכלבים פרימיטביים בתת-קבוצה כלבי מזחלות צפוניים.

הטיפוס הכללי של הכלבים הצפוניים נקבע כבר בתקופה הניאליתית (2,000 עד 3,500 לפנה"ס) עם פרווה כפולה, פנים מחודדים וזנבות אופיניים, ובמשך מאות שנים הביא גידול מבוקר של כלבים עם זאבים להיווצרות הגזעים שאנו מכירים כיום.

למרות שהגידול המקצועי של הגזע החל בארה"ב, במקורו המלמוט הוא אחד מכלבי המזחלת העתיקים ביותר מהאזור הארקטי. הבידוד של אזורים אלה ותנאי החיים הקשים שיצרו סלקציה טבעית עזרו לשימור הגזע על תכונותיו המקוריות.

כלבי המלמוט חיו עם האדם באנטרקטיקה כבר לפני למעלה מ-4,000 שנה ומילאו תפקיד מרכזי חשוב בחיי היומיום. הם ליוו את השבטים ואת המשפחות הבודדות שחיו ונדדו באזור הארקטי, החל מהאינדיאנים שחיו באזורים החמים יותר יחסית ועד האסקימואים שחיו בקבוצות קטנות באזורים הקרים והקשים ביותר למעבר ולמחיה על פני כדור-הארץ.
עוד לפני שהומצאו מזחלות השלג הם עזרו לאדם בעבודות שונות כמו ציד והגנה מפני זאבים ודובי קוטב, בסחיבת אוהלי העור הכבדים ובמשיכת הסירות ששימשו לציד ליוייתנים.

הגזע נקרא על שם שבט המלאמוט מאנשי האינואיטים (אסקימואים), שמזחלת השלג היתה להם כלי תחבורה יחיד, והכלבים לכלי העזר החשוב ביותר בהתמודדותם עם תנאי החיים הקשים באזור הארקטי. בניגוד לאזורים אחרים, נגישים יותר, בהם השתמשו גם בכלבים אחרים כמו ההאסקי-סיבירי שחי בלהקות גדולות, האזור הזה הינו קשה יותר למחיה ולעבודה.

האסקימואי החזיק מספר לא גדול של כלבים גדולים וחסונים מאוד, בעלי כושר גופני גבוה וסיבולת גבוהה, שיכלו לשרוד ולשגשג בתנאים הקשים של האזור, להוביל למסעות ציד, לסחוב את המזחלת ולהחזירו הביתה בשלום, לעיתים בתנאי שטח, מזג אויר וראות קשים ביותר.

לכל כלב הייתה חשיבות רבה ביכולת ההישרדות של המשפחה או השבט ולכן שמרו עליו היטב. הם חיו בקרבה רבה לאדם ולעיתים גם ישנו עמם ועם ילדיהם וסיפקו חום וכיוון שלא חיו בלהקות גדולות, הקשר שלהם עם בני האדם הפך קרוב מאוד ואף לחשוב יותר מחיי הלהקה. כך הם הפכו לבני לוויה נעימים ונאמנים.

האנשים המערביים הראשונים שהגיעו לאלסקה בעקבות הבהלה לזהב, מצאו שם כלבים שהתאימו לעבודות הקשות של סחיבת משאות כבדים בתנאי עבירות קשה ובמזג אוויר שבו בהמות משא אחרות או כלים כבדים לא יכלו לתפקד.
כלבי אלסקן מלמוט ליוו את אדמירל בירד במסעו המפורסם אל הקוטב והכרות חיובית זו נתנה דחיפה לגידולם בנפרד מכלבי ההאסקי סיבירי.

המתיישבים שחיפשו זהב, פרוות דובים והרפתקאות באנטרקטיקה, נקשרו אל הכלבים בשל תכונותיהם המיוחדות והיכולת שלהם ליצור קשרי חברות אמיצים עם בני האדם. הכלבים הפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם והם ייבאו אותם בחזרתם לארה"ב. הם הוצגו לראשונה מחוץ לאלסקה בתערוכת חורף בשנת 1923 כאטרקציה של הדגמת סחיבת מזחלת.

הדחיפה לגידול היתה דווקא בעקבות הדילול הטבעי שחל באוכלוסיית כלבי המלמוט באלסקה בעקבות חדירת המודרניזציה ליישובי האסקימואים.
האדם שיכול להחשב כמגדל הראשון של אלסקן מלמוט היה קרפמטר מצפון קנדה, שהכין תכנית להצלת הגזע.

הגזע הוכר על-ידי ההתאחדות העולמית לכלבנות בשנת 1935.

כיום מחדשים האינואיט את הקשר עם הכלבים כחלק מעצמאותם בטריטוריה החדשה בעקבות ההסכם עם קנדה, כעת "נונוול". במאי 2000 הכריז בית המחוקקים של נונווט על כלב האינואיטים כבעל החיים הרשמי המסמל אותם.




 

 

 

Powered by Artvision | Truppo Websites